עצרת מספד והתעוררות התקיימה השבוע (יום ב’) בביתר עילית, במלאות השבעה להסתלקותו של מרן שר התורה, רבי חיים קנייבסקי זצוק”ל. העצרת, שאורגנה ע”י רה”ע הרב מאיר רובינשטיין וסגנו, הרב דודי זלץ, התקיימה במתנ”ס פריימן, בהשתתפות אלפים רבים מתושבי העיר.
העצרת נפתחה בתפילת ערבית, כאשר לפני התיבה עבר בנו חביבו של מרן הגר”ח, ר”י ‘קרית מלך’, הגאון רבי שלמה קנייבסקי שליט”א. לאחר מכן, הזמין מנחה המעמד, רה”ע הרב מאיר רובינשטיין את הגר”ש קנייבסקי לשאת את דברי ההספד לאביו הגדול. במשאו, תיאר הגר”ש קנייבסקי במשך דקות ארוכות את מסכת חייו של מרן הגר”ח. “רבים חושבים שאבא נולד כפי שהכרנו אותו, אבל האמת היא שהוא היה עמל כל ימיו בתורה, ורק עמל התורה הפך אותו למה שהוא. שום דבר לא בא לו בקלות. הוא עמל כל חייו, ורק בזכות העמל הזה הוא זכה למה שזכה.
“הניתוק שלו מהעולם הזה היה מוחלט. דמותו היושבת כשהוא שקוע כולו בלימוד התורה. מסביב העולם היה ממשיך, אבל את אבא לא עניין דבר מלבד לימוד התורה. אני זוכר פעמים בהם שיפצו את הבית, והרעש היה בלתי נסבל. אבל לאבא זה לא הפריע. הוא בכלל לא שמע את הרעש הזה. רק דבר אחד היה בראשו כל חייו: לימוד התורה הקדושה”.
את המשא המרכזי נשא חבר מועצג”ד ראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט”א. את משאו המרומם פתח במאמר המופיע בדרשות הר”ן. “שם נכתב שבזמן ביהמק”ד, ההשפעה של כל הקדושה הייתה מביהמק”ד. כל החכמה יצאה משם. כך בזמן שאין בית המקדש, ההשפעה והחכמה מגיעה מגדולי ישראל. וכשגדול בישראל מסתלק, אנו נותרים יתומים.
“כמה חסרה לנו השפעתו של מרן הגר”ח. יראת השמיים הטהורה היא זו שהביאה אותו לדביקות אמיתית בתורה. מידותיו הטובות היו כה נפלאות. רבינו יונה כותב שאדם שלומד תורה ואין לו מידות טובות – התורה לא שוכנת בו. מרן הגר”ח היה בו את המידות הטובות והנפלאות ומאור פנים לכל אחד”.
הספד מרגש נשא מרא דאתרא הגר”י תופיק שליט”א. “המידות הטובות שהיו למרן הגר”ח, הן מהמפורסמות. זכינו לחיות בדור שבו הגר”ח היה גדול הדור. מידותיו הנפלאות, הארת הפנים לכל יהודי ויהודי, הן לא משהו שמובן מאליו. גם כאשר הפריעו לו בלימודו, וכולנו יודעים כמה הלימוד היה חשוב לו, תמיד האיר פנים לכל יהודי”.
מרא דאתרא, הגר”ח וייס שליט”א עסק במשאו בחובה של כל אחד מאיתנו ליטול משהו ממסירותו של מרן הגר”ח ללימוד התורה. “זכורני שפעם נכנס לבית מדרש, שם ראה אברכים עוסקים בדמותו של מרן בעל ה’דברי חיים’ מצאנז זיע”א. ואמר להם מרן הגר”ח: אם הייתם לומדים כמו ה’דברי חיים’, מתפללים כמו ה’דברי חיים’, נוהגים כמו ה’דברי חיים’ וממעטים בתענוגות כמו ה’דברי חיים’, בוודאי הייתם גם אתם ה’דברי חיים’.
“והמסר הזה חשוב מאד. כי בוודאי שאנו לא בדרגה של מרן הגר”ח. אבל כל אחד מאיתנו יכול ליטול אפילו חלק מהנהגותיו, ובזכות זה לזכות להתקרב לדרגה העצומה שלו”.
ר”י ‘עטרת שלמה’, הגאון הגדול רבי חיים פיינשטיין שליט”א ספד ברגש למרן הגר”ח. במשאו הביא את דברי הנשיא בספר שמואל, שם מתואר המלחמה שבני ישראל יצאו אליה, וכאשר ניגפים כשלושים אלף מבני ישראל, ובני עלי גם כן מתים, הפסוק כותב שעלי הכהן לא מושפע מזה. אך בשומעו שנשבה ארון האלוקים, הוא מתמוטט ולאחר מכן מסתלק מן העולם.
“ארון הברית בתורה שבכתב, הוא ארון הברית שהיה במשכן. אבל בתורה שבעל פה, הת”ח הוא ארון הברית. הוא מחזיק את החכמה ואת התורה. וכשהוא מסתלק, זה בבחינת נשבה ארון האלוקים.
“והיות ומרן הגר”ח למד כל כך הרבה תורה, ואין מי שילמד היום את התורה הזו, התורה היא ממש יתומה. והתורה רוצה שילמדו אותה, אוהבת ושמחה מזה שלומדים אותה, וממילא, בפטירת אדם כה גדול, התורה מצויה בצער גדול.
“והמסקנה היא שכל אחד מאיתנו צריך להשלים את החלל הזה, ולהיות עוד יותר שקוע בלימוד ופחות בהבלי העולם הזה”.
לאחריו נשא משאו המשפיע החסידי הרה”צ רבי אלימלך בידרמן שליט”א. “בחז”ל מופיע שאחד האמוראים אמר לתלמידו, כשיספיד אותו, שיעשה זאת בחמימות רבה, כיוון שהנפטר עצמו נמצא בהספד, ומתחנן שייקחו משהו ממעלותיו וזה יהיה לעילוי נשמתו.
“גם אנו מחויבים לקחת משהו ממרן הגר”ח. את השקיעות העצומה, את ההתבטלות מכל ענייני העולם הזה. ובוודאי מידותיו הטובות והמפורסמות. זכורני שבכל פעם ראיתי איך היה אומר לבני הבית שלא ישאירו אף אדם שממתין לו, מחוץ לבית. וזאת למה? כיוון שאמר ‘יכול להיות שאני חי רק כדי לעזור לאותו יהודי’.
“לפעמים אדם עושה חסד עם השני, הוא חושב שעושה טוב לשני, אבל מרן הגר”ח לימד אותנו שבעצם לעצמו הוא עושה טוב, כי אולי הוא חי רק כדי לעשות את הטוב הזה למישהו אחר”.
תלמידו חביבו, הגאון רבי ישראל מאיר דרוק, ר”י תפארת ישראל, ספד בבכי למורו ורבו. “איזה מידות נפלאות היו למרן הגר”ח. אני זוכר סיפור, שלא רבים מכירים, ומלמד עד כמה גדול היה הגר”ח. פעם הגיעה לשולחנו שאלה מנערה, שרצתה לבטל שידוך ר”ל. הרבנית ע”ה שאלה אותה מדוע, והיא אמרה שהבחור שאיתו השתדכה, ‘לא חכם’. הרבנית התעקשה לדעת מדוע חושבת הנערה כך, והנערה השיבה ‘הוא מספר בדיחות בלי קשר’.
“הרבנית ע”ה נכנסה למרן, והעלתה בפניו את השאלה. ומרן ביקש: ‘אני רוצה לשמוע בדיחה אחת, ולהחליט אם היא מצחיקה’. וכך היה. הרבנית סיפרה את הבדיחה, ומרן צחק במשך דקות ארוכות. אז אמרה הרבנית לאותה נערה: את רואה איך ר’ חיים צוחק? בוודאי שזה מצחיק!.
“האכפתיות שלו, והדאגה לכל פונה, אפילו שהיה בדרגה עצומה, הייתה ללא גבולות. היה אכפת לו מכל פונה ופונה, וזה משהו שאבד מדורנו”.
את משאו סיים בסיפור נפלא על מרן הגר”ח. “פעם היה צריך לעבור טיפול רפואי. והיו שתי אופציות: טיפול ממושך וקשה בבית באמצעות אנטיביוטיקה, או טיפול מהיר בניתוח, בבית החולים. מרן אמר שמעדיף את הטיפול בבית. וכששאלו מדוע, השיב שבעז”ה תכף ייבנה בית המקדש, ועבודת המקדש תחזור לבכורים. וכיוון שהוא בכור, אם ייעשה את הניתוח, הוא יהיה בעל מום ולא יוכל לעבוד, ומשכך, מעדיף לסבול יותר רק כדי שיוכל לעבוד בביהמ”ק במהרה בימינו”.
המעמד נחתם במשאו של ראב”ד ביתר עילית הגאון רבי צבי ברוורמן שליט”א. במשאו עסק בשלושה נקודות מרכזיות אותן יש לקחת לאחר הסתלקותו של מרן הגר”ח. “כל אברך, ראוי שיתפוס כמה מסכתות שמרן הגר”ח למד, וילמד אותם בקצב של עמוד אחד ליום. ככה תהיה לו השליטה בכמה מסכתות.
“נקודה שניה, היא לדעת להיטיב עם השני ולעשות חסד עם השני, ולהיות בשמחה. כפי שמרן הגר”ח נתן לציבור להפריע לו מלימודו, למרות שגזל לו זמן יקר. לעשות טוב זה לא ביטול תורה אלא קיום התורה.
“ונקודה שלישית היא השקיעות בלימוד. עלינו ליטול משהו ממרן הגר”ח שהיה שקוע כל כולו בלימוד התורה. להיות מנותק מכל העולם בזמן הלימוד. והלוואי שנזכה להגיע לחצי מהדרגה העצומה שהיה מרן הגר”ח כשהיה יושב ועוסק בתורה בשקיעות עצומה ובניתוק מוחלט”.
