עוד לא אבדה תקוותם • טור אורח מנהג כואב

תקופה כה ארוכה כבר חלפה, ומשטרת התנועה את ביתר שמה לה כביתה, המועקה בסוף חודש כנראה כה גבוהה, ודוחות התנועה בפעולה חזקה, ובחיוך עויין ניתנים לנהגים כמים רבים, גם על פריטי תאורה מזעריים, שהמחוקק לא סימנם כעבירת של תנועה, אלא לשוטרי ביתר ברורה החזקה, כי ביד קשה את נהגי ביתר לחנך זה חובה.

במקום שסכנת חיים גדולה קיימת בעיר ביתר, את מבט העין משטרת העין מסירה, ילדים קטנים נשלחים ללא אחריות על ידי ההורים ליטול את הילדים הקטנים, מגני הילדים, ללא טיפת תשומת לב ודגש על חובת הזהירות מן התורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם",

היה מן הראוי, כי המשטרה תיקח יוזמה מבורכת יותר מחלוקת מתנות לנהגים, ותעמוד מידי בוקר וצהריים בסביבות גני הילדים, בתי ספר, והמעונות, ושם תפקח על נוטלי הילדים, ותמנע מילדים בגילאי חמש ושש לקחת ולהביא את אחיהם ואחיותיהם הקטנים בגילאי שנתיים ושלוש ללא אחריות, ולהורים האלו שהם בבחינת רוצחי נפש, תתן המשטרה דוחות על הזנחה ואי זהירות, אולי בכך ימנע האסון הבא בעיר.

טרם יבשה לה ההקלטה מאמש של נהג סהרורי שבקול דומע סיפר איך שברגע של שבריר השניה נמנע אסון גדול כשאשר ילד בן שלש קפץ מהעגלה ישר אל גלגלי רכב שנסע בכביש, שאת העגלה הובילה ילדה בת שש.

אין ספק כי מישהו צריך להרים את הכפפה וליטול יוזמה נוספת של לימוד במוסדות החינוך בעיר את כללי זהירות ושינון זהירות בדרכים באופן פעיל ולא כחד גדיא.

וגם אנחנו הנהגים חייבים לשים דגש על כל זהירות בדרכים ומידי פעם אף לשננם, ולזכור שמאחורי כל נהג או נהגת, יושבת משפחה שרוצה ומתפללת שהאבא / האמא יחזרו לביתם בשלום בריאים ושלמים.