איך הכל התחיל, וכיצד ניתן למנוע את זה??

כרטיס ביקור דיקמן
כרטיס ביקור דיקמן

רשות הדיבור למשפחת ש. (שם בדוי כמובן):

“הדירה שלנו בת 3 חדרים נרכשה עבורנו מהקבלן בעת בנייתה בין האירוסין לחתונה. ההורים משני הצדדים שילמו סכום כסף, היו גם מענקים, ואנחנו התחייבנו לקחת על עצמנו סך של כ250,000 ₪ בהלוואת משכנתא. ההחזרים היו כ1,350 ₪ לחודש, וחיינו בטוב ובנעימים. היו אלו הימים בהם ניתן היה להשיג דירה בביתר בסכום של כ450,000 ₪. הדירה היתה נחמדה וטובה, והתאימה לנו גם כשב”ה המשפחה גדלה ונולדו לנו 4 ילדים. לא שהיה קל בדירת 3 חדרים, אבל לא התלוננו. ידענו שאין ביכלתנו הכלכלית להרחיב. לפני כשנתיים, תקף אותנו חיידק יחידות הדיור, והחלטנו שאם הקרה ה’ לפנינו חצר שיכולה להתאים לכך, הרי שאין צורך לנסוע רחוק – האוצר מתחת לגשר כאן אצלנו בגינה.

התחלנו להתייעץ עם אנשי מקצוע, שהלהיבו אותנו וחזקו בנו את התחושה שאם לא נעשה זאת – הרי שהחמצנו את הזדמנות חיינו. נסחפנו. מפה לשם, הגיעו תוכניות הנדסיות שפיארו את חצרנו ביחידת דיור יפהפיה, כולל הרחבת הסלון שלנו והוספת חדר נוסף, כשעל הדרך גם ניפטר אחת ולתמיד ממרצפות הקבלן וממטבחו הסטנדרטי.

אבל רגע, פתאום התברר שיש לנו אוצר כפול: החצר שלנו עשויה להיחפר, ובכך הפכנו להיות תושבי העיר הקרובה אל החלל. חסדי השי”ת עלינו ששלח את השליח הטוב לגלות את אוזננו בכך כשכמעט וכבר היינו בוכים ליבי ליבי על חלליהם. אמנם הקבלן דיבר כמצליף על אחת למעלה ושבע למטה, אבל לא נסחפנו.. נגרסו איפוא התוכניות הישנות, וחדשות צצו במקומן. תוכנית להרחבת הדירה הקיימת כאמור לעיל, וכן חפירת ובניית 2 יחידות דיור + תוכנית הגשה צנועה להיתר בניה עירייה.

הואיל וכאמור, הסתובבנו אז בתחושה של זכיה משמיים, האופוריה והחלום על הכספים הגדולים והסדירים מאוצרותינו שיבשו מעט את המספרים, אבל בל נקדים את המאוחר…

חישוב מהיר עם קבלן (יהודי, כי חשוב לנו וכו’ וכו’) העלה את המספר 650,000 ₪. כולל הכל חוץ ממזוזות כמובן. לשם שינוי וכמובן במקרה ממש, לא היו סכומים אלו זמינים תחת ידינו… ונאלצנו להשתמש בשירותי הבנק עד שירחיב…

פנינו לבנק שהציע על הדרך גם למחזר את יתרת המשכנתא שלנו (נותר לנו כ170,000 ₪) והעמיד לרשותנו 820,000 ש”ח טבין ותקילין. ההחזר החודשי ההתחלתי נע סביב ה5000 ₪, וחישוב מהיר העלה שהיחידות יכסו את התשלום.

יצאנו לדרך… הבניה לא היתה קלה, הרגשנו שנוזל לנו כסף מבין האצבעות. תקלות צצו בפתאומיות ונפתרו בכסף. היינו צריכים עוד הלוואה של כ100,000 ₪ להשלים את הבניה. חסדי שמים – יש גמחי”ם – מי כעמך ישראל..

הסתיימה הבניה, ובחצרנו ומתחתיו עמדו לתפארת 2 יחידות דיור. עתה הגיע שלב ההשכרה. פתאום התברר שבעינינו המאוד אובייקטיביות הן היו “חטיפיות / יפהפיות / מקסימות / מצויינות”, אבל משום מה הטעם של המשכירים והשוכרים מאד שונה.. (היה אפילו זוג צעיר אחד – חתן וכלה שהחתן השנון שח באזנינו כי הסדר הוא שמי שמשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, ואילו אתם בניתם חורבה ואינכם משמחים חתן וכלה כלל וכלל). כך, לאחר שראינו בכל שוכר פוטנציאלי שסרב לשכור – מוציא שם רע ממש, אולצנו לרדת במחיר ההשכרה, לא לפני שניסינו להפעיל את כוחנו המאגי על כל מתווכי השכונה להביא שוכרים ומהר.

עבר חודש, עברו חודשיים, והתחלנו לקלוט את ה”ברוך”: לא די שהשכירות אינה מכסה את תשלומי המשכנתא, אלא שעוד נוסף לנו סבל נוסף של התרוצצויות והחזרי חובות לגמחי”ם. כחצי שנה אחרי גמר הבניה התחילו נזילות וריחות רעים בדירה החפורה, שהבריחו משם את השוכר ואת המחאותיו.

עיקרו של דבר – בחסדי שמים ובעור שיניים הצלחנו להיפטר ממכונת הכסף הזו, שמשום מה אצלנו פעלה במהופך, וכיום אנחנו מתגוררים בדירת 4 חדרים רגילה, המתאימה לצרכינו כשעדיין קיים חוב לבנק של כ200,000 ₪, אותו אנחנו משלמים כבימים ימימה.

היום, במבט לאחור אנחנו יכולים ללמד רבים מטעויותינו – נשמח לעשות זאת בשבוע הבא: אין חכם כבעל הנסיון”.

Facebook
WhatsApp
Twitter
Telegram
Email

תגובות

פופולארי

רוצה לדווח לנו?

דילוג לתוכן